תארו להם מקרה שבו אתם מתגוררים בעיר שאין בה מספיק מקומות חנייה ואתם נאלצים להחנות על המדרכה.
נכון, להחנות על המדרכה מבלי שישנו תמרור המתיר את החנייה על המדרכה, הרי שהוא אסור. עם זאת, תארו לכם שהעירייה לא נוהגת לרשום דוחות חנייה באותו רחוב מתוך הבנה והתחשבות במצוקת החנייה ולמעשה מקיימת מדיניות אכיפה מקלה.
עכשיו תארו לכם לפתע, שללא הודעה מוקדמת, אתם מגלים בוקר אחד כי נרשם לכם דוח חנייה בגין חניה על מדרכה באותו רחוב שאתם יודעים שהעירייה מקלה ברישום דוחות. מקומם נכון?
במקרה שכזה אל תאמרו נואש מאחר שייתכן ויש לכם אפשרות לבטל את דו"ח החניה.
מדיניות אכיפה של עירייה הינה הנחיה מינהלית לכל דבר ועניין. המשמעות היא כי על פי דיני המינהל, העירייה חבה בפרסום הנחיותיה ברבים (ראו: פסק דין ע"פ 1477/96 נמרודטקס נ' משרד התעשייה והמסחר).
ככל שהעירייה לא מפרסמת את ההנחיה (אותה מדיניות אכיפה) ברבים (דוגמה: באתר האינטרנט שלה, בפרסום רשמי של העירייה, על גבי תמרור - כאמור בפסק דין חע"מ 5283148/ מדינת ישראל נ' קטי ליפוביאק), הרי שייתכן ותעמוד לכם טענת הגנה - הגנת טעות במצב הדברים (כאמור בסעיף 34 י"ח לחוק העונשין, תשל"ז-1977).
כדי ליהנות מההגנה האמורה, על הטוען אותה להוכיח כי פעל ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן על מנת למנוע את העבירה (ראו: פסק דין ע"פ 389/91 ויסמרק נ' מדינת ישראל) ולמעשה מדובר בטעות כנה.
החובה לפרסם את מדיניות האכיפה של העירייה בנוגע לדוחות חניה נקבעה בפסק דין חע"מ (עניינים מקומיים-תל אביב) 36864338/ מדינת ישראל נ' אפרים פרידמן: "הנחיות האכיפה הן הנחיות מנהליות כמשמעותן בחוק חופש המידע, ומכאן החובה להעמידן לעיון הציבור, כאמור בסעיף 6 לחוק חופש המידע ... לפרסום זה חשיבות מרכזית בשמירה על זכויות הציבור ובדאגה לכך שפעולת הרשות לא תהיה בגדר "תורת הנסתר".".
